בחכמת הקבלה קיימים שתי שיטות לימוד

שיטת הלימוד חכמת הקבלה להמונים.

שיטת הלימוד חכמת הקבלה ליחידים.

בכל מקום איפה שלומדים קבלה, גם בארץ וגם בחו”ל, לומדים אותו דבר ומשתמשים באותם ספרים.

1.    ספרי של יצחק לוריא אשכנזי (אר”י),

2.    ספרי של יהודה אשלג (בעל הסולם)

3.    ספרי של ברוך אשלג בנו של יהודה אשלג.

כולם בפה אחת, טוענים שלומדים ומלמדים קבלה לפי שיטת יהודה אשלג, או לפי שיטה של בעל הסולם.

ישנם ישיבות ומכונים ששם, לומדים יותר לפי ספרים של בעל הסולם, וישנם מקומות ששם לומדים יותר ספרי של בנו הבכור – ברוך אשלג.

בזמן האחרון, מסיבה שהמקובל האמיתי עדיין לא התגלה, כל ראשי הישיבות וכל ראשי המרכזים שלומדים בהם חכמת הקבלה, לומדים חומר שטחי, ושמים דגש על כמות התלמידים ולא על האיכות שלהם.

כדי להביא המונים, מורא לקבלה חייב להבטיח להם נסים ונפלאות, אחרת לא ניתן לשמור על תלמידים הרבה זמן.

שיטת הלימוד להמונים, אומרת, שדי ומספיק לכל אדם, לבוא לשיעורי הקבלה, להשתחוות למנהיג או לרב (ראש הישיבה), לעשות הכל מה שאומרים המקורבים שלו, – וכי תוצאה מי זה  היציאה לרוחניות מובטחת.

השיטה הזאת ידועה, ומאוד מפורסמת. השיטה הזו דומה מאוד לשיטות הלימוד בחינוך הדתי אצל החרידים.

שיטת הלימוד להמונים טוענת, שעל ידי לימוד ספרי קבלה, אור העליון משנה את התכונות האדם לתכונות של הבורא בלי עזרת האדם.

כל אחד חייב להאמין, שכל שיעור אדם יותר ויותר מתקרב לבורא.

שיטת הלימוד ליחידים, טוענת שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. כדי להרגיש את האור העליון אדם (קודם) בעצמו חייב להשתנות.

יש כלל חשוב בחכמת הקבלה: כדי שהאור עליון יכנס לכלי, הכלי חייב להיות “כלי רוחני”, זאת אומרת דומה לתכונות האור, ולא להפך.

לימוד ספרי הקבלה נותנת לאדם רק ידע. הידע לא מקרב אותו לרוחניות אפילו קצת.

במלים אחרות, שיטת הלימוד חכמת הקבלה להמונים, טוענת שאפשר לשכנע את הבורא, לשנות את היחס שלו לנבראים בהתאם להשקעה שלהם בלימוד חכמת הקבלה. יותר לומדים – אור העליון מאיר יותר, מתרשלים בלימודים – האור העליון מאיר פחות.

אחרי חמש שנות לימודים, אנשים מתייאשים ומתעוררות בהם שאלות.

הם באים לרב או למנהיג לשאול, איפה הרוחניות שהבטיחו להם בתחילת הלימודים.

אי אפשר לענות להם את האמת.

אומרים לתלמידים, שמי שרוצה להיכנס לרוחניות, חייב לבקש את זה מהבורא ולא לבוא בטענות לרב או למורא.

בסופו של דבר, אומרים לאנשים תתפללו, תצעקו ותבכו לבורא, הוא היחיד שיכול לעזור לכם. במלים אחרות, האדם צריך לפנות לבורא, הבורא יאיר פניו ואנשים נכנסים לרוחניות.

בנקודה הזאת נמצא ההבדל בין שיטת הלימוד חכמת הקבלה ליחידים.

שיטת הלימוד חכמת הקבלה ליחידים טוענת, שהבורא או הטבע, הוא בלתי משתנה ואילו שיטת הלימוד להמונים טוענת, שהכח העליון משנה את היחס שלו לנבראים בהתאם לפעולות והבקשות שלהם.

שיטת הלימוד חכמת הקבלה ליחידים טוענת, שפעולות ותפילות של האדם לא יכולים לשנות משהו בכוח העליון.

שיטת הלימוד ליחידים מלמדת, שעניין תפילה, זה חשבון נפש של האדם, ניתוח עצמי – כאשר האדם לא פונה אל הבורא, אלא מנתח את ההתנהגות שלו, בוחן את עצמו ביחס לכוח העליון הכללי והבלתי משתנה.

הכול מודדים ולומדים בהשוואה כלפי משהו אחר. יחסים בין אדם לבורא אפשר לבדוק ולמדוד ביחסים בין אדם לחברו.

 ביחס הזה של האדם לעצמו ולבורא טמון כל ההבדל בין שיטת הלימוד ליחידים ובין שיטת הלימוד להמונים.

 אף על פי ששיטת הלימוד חכמת הקבלה להמונים, קוראת לאדם לעשות בתוך עצמו שינוי כלשהו, לבטל את האהבה עצמית, לאהוב את הזולת, לעשות ערבות, היא בכל זאת, בסופו של דבר, כולה בנויה על התפילה המופנית לבורא.

שיטת לימוד חכמת הקבלה להמונים זהה לחלוטין ללימוד בכולל דתי של חינוך חרידי. ההבדל הוא, שבכולל לומדים גמרא ובמקומות שלומדים קבלה, קוראים תלמוד עשר הספירות. לא חשוב מה לומדים. חשוב גישה. בכל המקומות רק קוראים טקסט, בלי עבודה רוחנית.